רונית שפי וולפין – מורה רוחנית | פלא צ`רי – לרקוד את החיים בכל מצב

לאחרונה פגשתי לא מעט נשים מותשות. זה לא שהן לא נחות, אלא שהמנוחה שהן מעניקות לעצמן לא מאפשרת להן לחזור לפעילות בכוחות מחודשים ומשאירה אותן מרוקנות.  כדי ליצור שינוי במצבן הן החליטו להוריד עומס על ידי צמצום עבודה לחצי יום, חצי שבוע, חצי שנת חופש ואפילו לשנה שלמה. אבל למרות זאת הן עדיין מותשות. מליווי אישי שהענקתי להן גיליתי שהסיבה לכך היא שהן לא באמת נחות, אלא קורסות. יש הבדל אדיר בין "מנוחה" ל"קריסה". מזמינה אותך לבדוק האם את "נחה" או "קורסת", למה עדיף לנוח מאשר לקרוס ואיך עוברים מקריסה למנוחה בגישה שהיא שונה ב-180 ממה שלמדו אותנו:

האם את באמת מצליחה לנוח או פשוט מתמוטטת? כלומר, כשאת לוקחת זמן לעצמך כדי להטעין את המצברים, האם את מצליחה להיכנס למנוחה עמוקה שבאמת ממלאה אותך לאורך זמן או שאת חוזרת לפעילות כשאת עדיין מותשת? האם כשאת כבר מצליחה לנוח את מרגישה שהתנתקת ונעלמת?

האם במקום להרפות מהכל את עסוקה בדברים שמטרידים את מנוחתך? האם כשאת רוצה לנוח, במקום לעזוב הכל את דווקא מוצפת רעיונות ועורכת רשימת משימות? האם בזמן שאת מנסה לתפוס קצת שקט כל רחש קטן בחוץ מוציא אותך משלוותך ומשאיר אותך דרוכה?

האם את חוזרת מהמנוחה לשגרה בתחושת ריקנות, רק כדי "לסחוב" עוד יום? כשאת חוזרת לפעילות אחרי מנוחה, האם את נופלת שוב לאותם הרגלים שמלכתחילה התישו אותך? האם את נחה רק כדי שיהיה לך כוח לקום ולהמשיך להתמודד (ושוב להתמוטט), אבל לא מצליחה להתרומם מעבר לזה להגשמה עצמית בכל תחומי החיים?

אם השבת בחיוב על אחד או יותר מהתיאורים הללו, יתכן שאת לא נחה, אלא קורסת.

מנוחה מלאה דומה למצב שבו עדר פילים פוסע בסוואנה הרותחת לעבר מקווה מים, כדי להרוות את צימאונם. כשהם מגיעים איליו הם לא נופלים, מתמוטטים ומתפרקים, אלא דווקא חוגגים את המפגש עם המים – שותים, שוחים, משחקים בהשפרצות על עצמם וזה על זה.

המים שהם שותים יחזיקו אותם כל הדרך אל מקווה המים הבא בלי שיתמטטו בדרך. פילים זוכרים את מסלול מקווי המים שלהם ויודעים כמה זמן ייקח להם להגיע אליהם. הם מבינים איך לווסת את האנרגיה שלהם כך שלא ישחקו בדרך מנקודת מים אחת לבאה אחריה, אלא יתמידו בדרך ויעשו אותה כמה שיותר בקלות. נשים רבות נוטות לעבוד עד שיוצאת להן הנשמה ואז קורסות מעייפות.

במצב כזה אין להן יותר כוחות להרוות את עצמן במים שנובעים מתוך מעיין החיים של עצמן. לא פלא שהן חוזרות מהקריסה הזאת לשגרה בתחושת ריקנות פיזית ו/או נפשית ומאשימות את העבודה במצבן. קריסה במקום מנוחה יוצרת פער גדל והולך בין מי שאת באמת לבין מה שקורה איתך בשטח.

כי מנוחה היא המשלימה של עשייה. ממש כמו בגוף הפיזי שלנו – כדי שאיבר יעבוד בצורה תקינה הוא חייב גם להרפות וגם להתכווץ. הרפיה מוחלטת תהפוך אותו לדרדל'ה שלא מסוגל לתפקד, אך גם כיווץ מוחלט יהפוך אותו לסטטי ותקוע.

מנוחה מלאה היא תנאי הכרחי שעלינו להעניק לעצמנו כדי להצליח לגלות, לרפא ולממש את עצמנו מתוך נינוחות, קלילות והנאה. לא חשוב כמה את נהדרת ומלאת פוטנציאל. אם קשה לך לגלות, לרפא ולממש את עצמך, זה לא בגלל שאת באמת תקועה,

אלא כי הקרקע שלך יבשה, צמאה וזקוקה למים. היובש שלה הוא שיוצר פער בין מי שאת באמת למי שאת רוצה להיות ובין מה שאת באמת רוצה ויכולה ליצור בחיים שלך לבין מה שאת מיישמת בפועל. את יכולה "לעבוד" כמה שאת רוצה בשחרור "דפוסים", "חסימות", "אמונות מגבילות", "טראומות" וכדומה כדי לנסות לצאת מהתקיעות שלך.

אבל זה לא באמת יביא אותך למקום בו את רוצה להיות, כי זאת לא הבעיה האמיתית שלך. הרי לכולנו יש עוד מה לשחרר ותמיד יהיה. כי כל עוד אנו רוצות להכניס לחיים שלנו חדש, אנחנו צריכות לשחרר ישן. לא בגלל שמשהו לקוי בנו, אלא כי זה טבע הדברים.

העניין הוא שלימדו אותנו בטעות להאמין שכדי ליצור שינויים עלינו קודם כל לשחרר את הישן ורק אחר כך להכניס חדש. כלומר קודם כל לעבוד על הדפוסים, אמונות מגבילות, טראומות וכד' ורק אז יקרה משהו טוב בחיים שלנו.

מליווי נשים רבות שהיגיעו אלי עם המון מודעות וניסיון רוחני, אבל עדיין היו תקועות ולא הבינו למה, למדתי שהתפיסה הזאת פשוט שגויה, וההיפך בדיוק הוא הנכון: כדי ליצור חדש יש קודם כל להכניס חדש ולא להוציא ישן.

החדש מהווה מים חיים שמרווים את האדמה היבשה שלנו ומאפשרים לזרעים הצמאים לשתות ולנבוט. הצמח שנובט יוצרת חיכוך באדמה שמסביבו וכך מפנה מקום לעצמו ולחדש שהוא מביא לעולם.

דימוי נוסף שיכול להסביר את העיקרון הזה הוא שאי אפשר באמת לשחרר את הבוץ ששקוע בכוס קפה עם עוד קפה, אלא רק עם הזרמת מים חיים. ככל שזרים מים לכוס, הקפה יצוף למעלה וייצא. כלומר, אי אפשר לעשות שינוי מתוך חפירות במה לא בסדר או תקוע אצלך,

אלא מתוך הכנסת חדש קודם כל. ממש כמו שכשאדם צמא את קודם כל תתני לו מים ולא תתחילי לחפור לו בשאלות כמו איפה צימאון הזה פוגש אותו בילדות שלו. נכון? אולי האוטומט שלך צורח עכשיו "אבל לימדו אותי שצריך קודם לשחרר חסימות כדי ליצור שינוי", יקרתי, אם הגישה הזאת עובדת עבורך, תמשיכי איתה, כי סוס מנצח לא מחליפים.

אבל אם במקרה נמאס לך לחפור בלנסות להבין למה את תקועה למרות שאת כזאת מוצלחת ומלאת פוטנציאל, את יכולה לנסות משהו אחר שהוא הפוך על הפוך –

קודם להתמלא, לתת למלאות הזאת למלא לך את המצברים, לחוות מנוחה מלאה ולדעת שככל שתתמלאי במים חיים שלך הם יציפו חסימות מקרקעית המרחב שלך וישחררו אותן בטבעיות ובלי לעשות מזה סיפור גדול, כאשר הפוקוס יהיה על מה שנכנס ולא על מה שיוצא.

מנוחה מלאה היא השלב הראשון מתוך ארבעת שלבי פלא צ'רי שפתחתי והיא צעד הראשון שיש לעשות כדי לרקוד את החיים בכל מצב. מדובר בתנועה רב חושית – פיזית ומטאפיזית (אנרגטית, רוחנית ונפשית), שעוזרת להפוך את השמחה מ- רגעים לאורח חיים.

תרגול פלא צ'רי על בסיס יומי מאפשר לנו לגלות, לרפא ולממש את עצמנו מתוך נינוחות, קלילות והנאה במקום מחפירות סיזיפיות. זה לא שאין התייחסות לחסימות וכד', אלא שחסימות הן לא מוקד הסיפור, אלא המים החיים. החדש.

זאת אומרת שמדובר באמנות של צמיחה טבעית המאפשר התחדשות מתמדת. איך יראו החיים שלך כאשר כל יום תעניקי לעצמך מנוחה מלאה, כשתפתחי כל יום עם בטרייה פנימית מלאה ותטעיני אותה לאורך כל היום, כשהיא מתחילה להתרוקן. מי זה יכול לאפשר לך להיות? מה זה יכול לאפשר לך לעשות?

נ.ב: אם בוער לך ליצור שינוי מהותי באחד או יותר מתחומי החיים ואת רוצה לקבל עזרה מקצועית בתהליך, תוכלי לכתוב לי על כך (בהודעת טקסט לווצאפ 052-3892046) ואשמח לשוב אליך בהקדם האפשרי.

נ.נ.ב: במידה ואהבת את המסר, תוכלי ללחוץ לייק ו/או "שתפי" ו/או להגיב מתחתיו ואשמח להתייחס.

תודה והמשך שבוע נפלא ומלא אנרגיה