עצבנות זה לא "אופי", אלא מצב נפשי זמני:
הדבר הראשון שהבחנתי בו כששוחחתי עם אישה שפנתה אלי להתייעצות היה עצבנות.
זה ניכר בטון דיבור שלה, במילים שבחרה להשתמש בהן כדי לבטא את עצמה, בהבעות פניה ובעיקר באנרגיה שלה.
לא הכרנו קודם. לכן, אם הייתי לוקחת את ההתנהגות הזאת שלה באופן אישי,
הייתי עלולה בטעות לחשוב חלילה שאני זאת שעצבנתי אותה.
אך אז הייתי מפספסת את כל מה שהיא בעצם ניסתה לומר לי מעל ומעבר למילים.
כי היא הייתה עצבנית כבר לפני ששוחחנו.
במהלך השיחה היא נפתחה, התרככה, למדה והפנימה מה באמת עובר עליה.
לאחר שהקשבתי לה ושאלתי אותה על מצבה,
בקשתי לשקף לה מה אני מבחינה מהתבוננות שלי עליה (באמצעות קריאת הילה).
כשהיא נתנה לי רשות לעשות זאת הסברתי לה שהסיבה שהיא חווה עצבנות
וחוסר סבלנות כלפי כל דבר שדורש ממנה מאמץ זה שהיא מרוקנת. פשוט חסרת אנרגיה.
במצב כזה נוצר מרחק גדול בין הגוף לנשמה, שנחווה כמתח (סטרס).
זה קורה מכיוון שלמרות שהנשמה רוצה להגשים את הרצונות האמיתיים שלה,
לגוף קשה להפוך אותן כרגע מחלומות למציאות, בגלל שאין לו מספיק כוחות.
הריק הזה בגוף נחווה כמאבק פנימי בין שני צדדים בתוכה – מצד אחד היא רוצה ליצור שינוי מהותי בחיים
ומצד שני אין לה באמת את הכוחות הנדרשים להשקיע בו.
כל דבר שיצירת שינויים כאלה דורש ממנה מלחיץ, מעיק ומטריח אותה. ובקיצור – מעצבן!
אילו היא הייתה מלאת אנרגיה שום דבר לא היה קשה או טרחני עבורה, אלא קל ופשוט לביצוע. פיס אוף קייק.
כדי לשנות את מצבה הצעתי לה שבשלב זה תפסיק לנסות להבין מה היא רוצה כרגע מהחיים שלה
ואיך היא הולכת לעשות שזה יקרה ובמקום זה תקדיש זמן להתמלאות מדברים שעושים לה טוב,
לא דורשים ממנה השקעה רצינית ומאפשרים לה להיות פסיבית.
כמו למשל: לנוח, ללכת לים, לטייל, לקרוא ספר, לקבל עיסוי, הילינג וכדומה.
גם הסברתי לה שככל שהיא תתמלא המתח בגוף שלה ירד, האנרגיה שלה תעלה,
וגם תגדל הסבלנות שלה להשקיע בתהליך של לגילוי ומימוש עצמי בתחומים שבוער לה לקדם.
מתגובתה נראה היה שהיא אהבה ואימצה את עצתי בשמחה.
לפני שנפרדנו הזכרתי לה שוב שזה לא שהיא עצבנית באופי שלה, אלא שזה מצב זמני שקורא לה להתמלא כדי להתחזק.
אז…אם את עצבנית, תעשי טובה – אל תשפטי את עצמך. אל תגידי לעצמך שזה האופי שלך.
אל תנסי להצדיק את העצבנות הזאת בתירוצים כמו: איך לי כוח לזה, היא מעצבנת, זה טרחני וכד'.
אלא בחרי לקבל את עצמך ככה, כפי שאת כרגע, מתוך ידיעה שזה המצב הזמני (ולא הקבוע) שלך.
זכרי שהעצבנות שאת חווה בסך הכל מנסה לומר לך שיש כרגע מרחק גדול בין הנשמה שאת לגוף שלך.
המרחק הזה כל כך גדול כרגע, עד כדי כך שאין לך סבלנות להשקיע בלסגור אותו. וזה נפלא.
כי הצעד הראשון בצמצום המרחק בין הגוף לנשמה הוא להיות פסיבית. לעשות כלום. לנוח ובמגוון של צורות.
כמו שציינתי קודם. למשל: לטייל, לרבוץ בים, לקרוא ספר, לנמנם, לקבל עיסוי, הילינג וכדומה.
ואם את פוגשת נשים עצבניות, את יודעת כבר מה לעשות – אל תיקחי את זה באופן אישי.
היי רכה וסבלנית כלפיהן. פרגני להן מנוחה ואת המייל הזה.
כי כמה קל להרגיש ביטול עצמי כשאנו עצבניות וכמה זה מצב טבעי שקל לשנות עם קצת הבנה מהסביבה.
נ.ב: מידע על הילינג רב חושי אפשר למצוא באתר שלי בלחצה כאן.